נווה מתת – בית ההוביט שבגליל

סיפור על חלום, אבן, עץ ואדם אחד שהחליט לבנות אחרת

ויקטור עמיר, מתת

יש בתים שבונים כדי לגור בהם. יש בתים שבונים כדי לארח בהם. ויש בתים שנולדים מתוך חלום, אהבה לאדמה והרצון ליצור משהו שלא דומה לשום דבר אחר.

כזה הוא נווה מתת – בית ההוביט שלנו, בלב החורש הגלילי.

הסיפור התחיל בסוף שנת 2021. על מדרון תלול ביישוב מתת, בין עצי החורש והסלעים, התחלתי לבנות בית קטן. לא רציתי ליישר את ההר ולהעמיד עליו עוד מבנה. רציתי שהבית יצמח מתוך האדמה, כאילו היה שם מאז ומתמיד.

בלי קבלן ראשי, בלי צוותי בנייה גדולים, כמעט הכול בעבודת יד.

אבן אחר אבן, בחרתי והתאמתי אבני לקט מקומיות. הקירות הלכו והתעגלו, חלקם בעובי של כ־60 סנטימטרים, עד שנוצר מבנה בעל קווים רכים, המזכיר שבלול או קונכייה.

את הגג בניתי מבולי ברוש שיובשו במשך שנתיים, ואת התקרה מעץ ממוחזר. את הדלתות והחלונות עיצבתי בפתחים מעוגלים, ואת עבודות הנגרות עשיתי בעצמי.

ואז הגיע הגג החי. מעל שכבות האיטום והניקוז הנחתי אדמה וצמחייה, כדי שגם הגג יהיה חלק מהנוף. עם הזמן, הבית וההר הולכים והופכים לאחד.

מסביב נוצרה פינה קטנה של טבע: בריכת נוי, קירות אבן, סוכת גפנים, מטבח חוץ ופינות ישיבה שקטות בין העצים.

הבנייה נמשכה לאט. כל אבן ביקשה את מקומה, כל קורה דרשה מחשבה, וכל פרט נולד מתוך הידיים והדמיון.

לאורך הדרך הבנתי שאני לא רק בונה בית. אני יוצר מקום שמאפשר לאנשים להאט. מקום שבו אפשר להתעורר לקולות הציפורים, לשתות קפה מול החורש, לשבת יחד תחת הגפנים וליהנות מהדברים הפשוטים.

וכך נולד נווה מתת – בית ההוביט בגליל. בית קטן עם סיפור גדול. בית שנבנה באהבה, לאט, בידיים, מאבן ומעץ. ועכשיו הוא פותח את הדלת גם עבורכם.